OLDER POSTS

שלום בר-קיימה או שלום מונע דלק מאובנים?

ד"ר דוד לרר, מנכ"ל מכון הערבה ללימודי הסביבה

הסכמי אברהם יוצרים הזדמנות היסטורית לישראל לפתח קשרים דיפלומטיים עם מדינות המפרץ, ולראשונה לקיים יחסי מסחר פתוחים עימן. הסכמי הנורמליזציה יביאו לתנופה לכלכלה שלנו, אולם חשוב מכך, הם מקלים על תחושת הבידוד של ישראל בעולם, ומפחיתים את החשש שלנו מפני איומים קיומיים. בעוד שהפלסטינים טרם הפנימו את הפוטנציאל ששינוי הפרדיגמה הזה מביא לאזורנו, העובדה היא שישראל פחות פרנואידית היא ישראל הפתוחה יותר לחזרה לשולחן המשא ומתן.

לפני שנצטרף להסתערות האופורית של נשות ואנשי עסקים ישראלים על חולות הזהב של חצי האי ערב, עלינו לקחת רגע ולשאול את עצמנו: האם השלום שאנו בונים עם חברינו החדשים, הערבים, מבוסס על קיימות או על תעשיות מונעות דלק מאובנים שחלף זמנן?

איחוד האמירויות היא מדינה עם כלכלה חזקה, הנשענת על יציבות פוליטית יחסית ורווחי נפט, אולם בכל הקשור לייצור מזון, היא מתקשה מאוד. בשל משאבי מים דלים, טמפרטורות גבוהות במיוחד, ומחסור באדמה חקלאית, איחוד האמירויות מייבאת 80% עד 90% מאספקת המזון שלה (Fishbach 2018). בעולם פגיע להשפעות שינויי האקלים, הפרעה בשרשראות האספקה החיוניות עקב מזג אוויר קיצוני, מגפות או אפילו תסיסה פוליטית עלולה לערער את הביטחון התזונתי של מדינה התלויה ביבוא מזון. נוסף על כך, מדינות המפרץ מודעות להשלכות שיש לנפט, מוצר היצוא העיקרי שלהן, על העולם. איחוד האמירויות, בחריין, ערב הסעודית, כווית, קטאר ועומאן חתומות כולן על הסכם פריז. ישנה הבנה בקרבן שביטחון אנרגטי עתידי מבוסס על אנרגיות מתחדשות, ועם שפע של קרינת שמש ומרחבים גדולים של מדבר, מדינות המפרץ מוכנות להוביל את העולם בייצור אנרגיה מתחדשת. אנרגיה נקייה – בניגוד לאנרגיה שחורה מזהמת – עם תשתית מתאימה לחיבור לאירופה ולאפריקה, והתקדמות של טכנולוגיות אגירה, עשויה להפוך לייצוא הגדול הבא של המפרץ, ולהיות המנוע של הכלכלה שלו למאה השנים הבאות.

חדשות טובות?

מדינות המפרץ מכירות זה מכבר בכושרה הטכנולוגי של ישראל, במיוחד בכל הנוגע לניהול משאבי מים, חקלאות מדברית ואנרגיה מתחדשת. מאז חתימת הסכמי אברהם, אנשי עסקים מובילים ממדינות המפרץ, כולל מלוכה, עומדים בתור לחתימת עסקאות עם מפתחים וחברות טכנולוגיה ישראליות, בעיקר חברות המתמחות בייצור מזון ואנרגיה בני קיימה.

עם כל החדשות הטובות הללו באופק, אנחנו שומעים על הכרזות להשקה מחדש של קו דלק מאובנים שיחצה את ארצנו (שקרוי מעתה Red Med), תוך רמיסת אוצרות הטבע של ישראל. ההסכם שעליו חתמה קצא"א בחשאי, ללא שיתוף הציבור ואפילו בלי ידיעת הממשלה, יוזיל את עלויות השינוע של הנפט ובכך יסייע למדינות המפרץ להטעין את האטמוספירה בעוד פחמן. ההרחבה המוצעת של צינור הנפט אילת-אשקלון וצינור הגז הנוזלי יגבירו את שינוי האקלים העולמי, יסכנו את שוניות האלמוגים במפרץ אילת ואת המערכות האקולוגיות במדבר שלנו. האם הנורמליזציה המיוחלת של היחסים עם שכנינו הערבים לא צריכה להיות מבוססת על קיימות ארוכת-טווח לכולם, ולא על רווחים קצרי טווח עבור אליטה של עשירים?

בעוד שישראל מדשדשת מאחור בכל הקשור להתמודדות עם שינוי האקלים, בעולם נרשמו לאחרונה מספר ניצחונות משפטיים וניהוליים כנגד ענקיות הנפט הגדולות (Exxon, Chevron, Shell), ולראשונה נדמה שגם הן אינן חסינות מפני דעת הקהל המשתנה. ביום היכנסו לתפקיד, ביטל נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, את האישור לבניית צינור נפט (“Keystone XL”) באורך 1200 מייל מקנדה לארה"ב, ובחודש יוני הוכרז שהצינור יבוטל ובנייתו תופסק. העולם מבין ששינוי האקלים דורש מדיניות חדשה ושינוי בקנה מידה עצום. האם הממשלה החדשה בישראל תבין גם היא את המוטל עליה בתחום האקלים, תיקח אחריות ותוביל מדיניות מרחיקת לכת בתחום הזה?

בעוד הסחרור והאימה ממעגל האלימות האחרון בחודש מאי עדיין לא שכך, אנו מכירים בכך שמשבר האקלים והאתגרים הסביבתיים אינם מחכים לשלום בין ישראלים לפלסטינים. עלינו להמשיך ולעבוד לקראת חופש והגדרה עצמית למען הפלסטינים וביטחון לכל אחד ואחת באזורנו. במקביל, עלינו להתמודד עם האתגרים העומדים בפני כדור הארץ שלנו. 

השתתף בהכנת הכתבה: דגן בן-צבי

המאמר פורסם בעיתון "קצה המדבר" יולי 2021

קצה המדבר יולי 2021
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest