ביחד ברוח ובמעשה למרות המגבלות
כולנו חווינו את חג הפסח הזה באופן שונה לגמרי ממה שאנחנו רגילים. תקנות הריחוק החברתי והסגר שהוטל על יישובים רבים במהלך החג, שברו מסורות ארוכות שנים, וחייבו אותנו להסתגל, לשנות הרגלים, ולהיות יצירתיים באופן שבו אנחנו חוגגים את החג, ומקיימים את ליל סדר הפסח הזה. החג הזה הזמין אותנו לצאת לחירות למרות הבידוד.
בימים כתיקונם הקמפוס של מכון הערבה רגיל להיות כמעט ריק לחלוטין בחג הזה, כאשר מרבית הסטודנטים בוחרים לבלות את החג עם משפחותיהם, או לצאת לטייל בטבע. ואילו השנה, הקמפוס היה שוקק וגדוש ומלא חיים – והייתה תחושה חזקה של חגיגת הביחד של הקהילה המיוחדת שנוצרה כאן; קהילת סטודנטים מכל רחבי המזרח התיכון והעולם, שבשל נסיבות עולמיות יוצאות-מגדר-הרגיל, נשארו יחד לחגוג את חג החירות -עם ריבוי התרבויות, השפות, הלאומים, והדתות שמרכיבים אותם.
בשל איסור ההתקהלות – היה זה מבצע מורכב ורב פנים. כתריסר סטודנטים התנדבו להיות 'אמהות ואבות' סדר, ולארח ששה סדרי פסח שונים בכל פינות הקמפוס. לכל סדר שכזה היו צבעים וטעמים ייחודיים, והגיוון הזה אפשר לכל חברי הקהילה לחוות סדר פסח עשיר, מספק ומהנה – גם אם היה זה עבורם הפעם הראשונה לחוות אותו. במשך שעות, מתחת הירח המלא של המדבר, קמפוס מכון הערבה שקק בשירה וניגונים על אביב וחופש. היה זה ערב שבו כולם שכחו איפה האפיקומן, אבל לא ממש היה להם איכפת, כי הם לא רצו שהערב ייגמר…
