מאהל מחאה: בוגרי מכון הערבה נגד הסיפוח

בתחילת יוני, הסטודנטים התמקדו בסיפוח הקרב ובא של הגדה המערבית, כחלק מ"עסקת המאה" שהוצגה על ידי נשיא ארה"ב טראמפ וראש ממשלת ישראל נתניהו. בקהילה שמורכבת ברובה מאמריקאים, ישראלים ופלסטינים, לא ניתן היה להתעלם מהסיפוח המתוכנן. מספר סטודנטים ארגנו מפגש להצגת העסקה ודיון בתוצאות הצפויות; המפגש זכה להשתתפות מכובדת בקרב הסטודנטים. המשתתפים דאגו בעיקר בשל היעדר המידע שנמסר על ידי ממשלות ארה"ב וישראל לגבי מה שיקרה בשטח, וכיצד המנהיגים צופים שישתנו חייהם של פלסטינים וישראלים בעקבות תוכנית הסיפוח. בסוף המפגש הראשון, החליטו חלק מהמשתתפים לבטל את תוכניותיהם לטיול מחנאות בנהר הירדן שתוכנן להתקיים בתום הסמסטר, ולנצל את הזמן עד למועד הסיפוח ב-1 ביולי לצורך הצגת עמדותינו לממשלת ישראל והציבור. החלטנו להקים מאהל מחאה בירושלים, מול הכנסת.

במקביל לבחינות סוף הסמסטר, סיום פרויקטים והיציאה מקמפוס המכון, ניסחנו נייר עמדה בנושא הסיפוח והתחלנו להתחבר לארגוני פעילים אחרים, ביניהם נשים עושות שלום. עמדתנו היא כדלקמן:

1. אנו מתנגדים לסיפוח הגדה המערבית לשטח / ריבונות ישראל/ית.
2. אי-השוויון והסכנה המתמדת שאיתם מתמודדים פלסטינים כתוצאה מהכיבוש הינם בלתי קבילים וחייבים להשתנות.
3. הסיפוח יהפוך כל פיתרון של שתי מדינות לבלתי אפשרי ויחמיר את חוסר היציבות הביטחונית באזור.
4. על תכנית הסיפוח להתייחס להשפעה על הפלסטינים החיים בשטח המסופח.
5. היחס לפלסטינים הוא ככלי פוליטי ולא כבני אדם.
6. אנו דורשים משא ומתן בכל החלטה עתידית אשר משפיעה על שני העמים.

ב-15 ביוני, חמישה ימים בלבד לאחר שעזבנו את המכון, נפגשנו עם בוגרים נוספים של מכון הערבה בתל אביב על מנת לדון במניעים שלנו ובלוגיסטיקה של הקמת מאהל מחאה מחוץ לכנסת במשך עשרה ימים. בנוסף לששת הנקודות המפורטות לעיל, הקבוצה שלנו קבעה בתחילת הדרך כי ערכי המאהל יהיו שלום, עידוד שיח וקידום האנושיות של כל בני האדם.

הדברים התחילו לזוז במהירות כאשר המצטרפים ברחבי הארץ הכינו חומרי מידע, רכשו את הציוד וההיתרים הנדרשים, כתבו והפיצו הודעות לעיתונות ויצרו קשר עם ארגונים אחרים – הכל תוך שישה ימים.

ב-21 ביוני הקמנו את המאהל שלנו בגן הוורדים עם אוהלים, מחשבים ניידים ותשוקה לוהטת לשינוי, מוכנים לעבודה. במהלך עשרת הימים הבאים, נפגשנו עם אנשי ציבור וחברי כנסת, אירחנו אירוע משותף עם נשים עושות שלום, קיימנו סדנאות עם פעילי שלום ותיקים, ומעגלי שיח/מפגשים עם עמיתינו בשלום עכשיו, חד"ש, שוברים שתיקה וקבוצות אחרות. במהלך השיחות הללו תרגלנו וחידדנו את הערכים למענם הקמנו את המאהל. בין קבוצות המפגינים בגן הוורדים הייתה גם מועצת יש"ע, המייצגת את קהילות המתנחלים בגדה המערבית. אנשי המאהל שלנו וחברי מועצת יש"ע נפגשו לשיחה מכבדת בנושאים הקשורים לזכויות אדם, תוך שמירה על שיח פתוח, בדומה למה שחווים המשתתפים במהלך התוכנית הסמסטריאלית במכון הערבה.

ב-25 ביוני עשרה מאנשי המאהל לקחו את הקריאה שלנו לצדק לרחובות ירושלים. לבושים בלבן, נשאנו בשקט שלטים בשוק עם סיסמאות כמו "סיפוח הוא הפרה של זכויות אדם" ו-"לא לסיפוח, כן לשלום". משתתפת אחת קראה בקול רם מכתב פתוח לציבור הישראלי, שנכתב על ידי חבר פלסטיני. במכתב, הכותב פונה מעבר למנהיגים הפוליטיים של שתי המדינות אל לבם של כל בני אדם, ומדגיש את הצורך בחופש כדי לרדוף אחר חלומות ולהבטיח חיים טובים יותר לדור הבא בשני הצדדים. "אני בן אדם שלא שונא אף אחד", הוא אומר, "אני נלחם רק נגד כוחות הכיבוש ולא נגד יחידים".

נקודת שיא נוספת במהלך החוויה המיוחדת הייתה תשומת הלב שהעניקו לנו כלי התקשורת וחברי הכנסת. אנשי המאהל התראיינו לגל"צ, ערוץ 12 וערוץ הכנסת. בנוסף, המאהל הוזכר במאמר על מחאות נגד הסיפוח בהארץ. עשינו מאמץ מיוחד למשוך את חברי הכנסת למאהל כדי לקיים עימם שיח, בין אם הם תומכים בסיפוח ובין אם לא. במהלך עשרת הימים ביקרו במאהל מספר חברי כנסת ושוחחו עם המשתתפים, וסימנו את שמם על שלט גדול שהוצב במחנה: אימאן חטיב-יאסין, איימן עודה, סונדוס סאלח, אורלי פרומן, תמר זנדברג, בועז טופורובסקי, יאיר גולן; וחברי הכנסת לשעבר מוסי רז ודב חנין.

אנחנו כעת באמצע חודש יולי, ועדיין קשה להבין מה תהיה משמעות הסיפוח בשטח בפועל. אנשי המאהל ממשיכים לשמור על קשר ולהתאים את צורת האקטיביזם שלהם לפעילות ברת-קיימא למען שלום וצדק באזור. בין היתר מתארגנים על הקרנות קולנוע ובלוג משותף, שמטרתם לחשוף ישראלים ופלסטינים לאנקדוטות מהצד השני במטרה לקדם חמלה וערכים של זכויות אדם. למרות שהסטטוס-קוו אינו תומך, לא במילים ולא במימון, הקבוצה שלנו נותרה מלאת מוטיבציה; אנו חלק מדור המסרב ליפול למלכודת השנאה והדיכוי, ובמקום זאת מתעקש על שיתוף פעולה.

נכתב על ידי אמיליה ליברטורה