רצה הגורל, והמעבר לצפון הוא שקירב את ליאור יום-טוב לדרום. עד לפני שנה התגורר ליאור בחולון, בה גדל כבכור מבין חמישה אחים. במקביל ללימודי תואר שני באוניברסיטת תל אביב הוא לימד בתיכון החקלאי "מקווה ישראל" והיה שותף בניהול הפנימייה. ב-2022, כדי להיות קרוב יותר לבת זוגו, רחל, עבר ליאור להתגורר בחיפה, וזמן קצר לאחר המעבר יצר קשר עם ידידה ותיקה שהתגוררה בחיפה ,שבמקרה, או שלא במקרה, עבדה במכון הערבה.
כך החל ניסיון חברי לגייס את ליאור, שבאמתחתו תואר שני טרי בפסיכולוגיה חברתית עם התמחות בטראומה קבוצתית, לריכוז והנחייה של סמינר הדיאלוג במכון הערבה. הסמינר, בתמיכתה של קרן משפחת גליקמן, מהווה מרכיב מרכזי בתוכנית בניית השלום (peacebuilding) והפיוס במכון הערבה, שמתקיימת במסגרת התוכנית האקדמית שלנו. ואכן, ליאור הצטרף לבסוף למכון הערבה, באוגוסט אשתקד, ולכל הדעות עושה חייל בתפקידו מאז.
מאז שהוא זוכר את עצמו, ליאור נמשך לעשייה חינוכית. בעיניו, לא זו בלבד שצדק חברתי וצדק סביבתי שלובים זה בזה, אלא הם גם תלויים זה בזה. גישה זו מתיישבת עם הרוח והשליחות של מכון הערבה. בעוד שהסטודנטים במכון הערבה מגיעים מכל רחבי העולם, ליאור מוצא את הסיפוק הרב ביותר בתמיכה בדיאלוג בין סטודנטים ישראלים ופלסטינים.
בתום הסמסטר הראשון שלו בהנחיית דיאלוג במכון הערבה, כנשאל על הלקחים שהפיק בתקופה זו, ליאור משתהה, ואז עונה:
"לפני שהגעתי למכון הערבה ידעתי ששיח רב-לאומי יכול להיות מאוד משמעותי עבור כל משתתף באופן אינדיבידואלי בבחינת הזהות האישית שלו או שלה. עם זאת, מה שלמדתי בסמסטר האחרון הוא שהדיאלוג יכול לשמש גם מרחב עבור יחידים לבניית הזהות והחוסן שלהם כקהילה. הבנתי זאת כשראיתי את הסטודנטים שלנו משתפים פעולה בפרויקט של צדק-חברתי בפלסטין".
ליאור אוהב לומר ש"הארץ הזו צריכה אנרגיה מרפאה". עבורו, נקודת ההתחלה של ריפוי שכזה, במיוחד בהקשר של טראומה קבוצתית, היא שיח ודיאלוג.