החודשים האחרונים התאפיינו בהגברה של הסכסוך כאן אצלנו, במזרח התיכון, אך גם בעולם. ליבי כבד עליי מהמחשבה על העקורים הרבים ברחבי העולם, ובמיוחד אלו שנפלטו מביתם כתוצאה ממלחמת רוסיה-אוקראינה. לפני שנים עבדתי כמה חודשים בחו"ל, ואשתי נותרה בבית עם שני ילדים קטנים, לפני שהם הצטרפו אלי בסופו של דבר. בתור אב צעיר, הידיעה שאני לא אכיר את ילדיי הפעוטים בתקופה הזו, הייתה לי קשה בצורה יוצאת דופן. כשאני חושב על המלחמה, אני רואה לנגד עיניי את המשפחות שנקרעות. אני רואה את האב ששולח את ילדיו הרחק, למען ביטחונם, ואינו יודע מתי יראה אותם שוב. ברגע שאני מדמיין את עצמי במקום שבו הם נמצאים, אני מבין שהפתרונות שהעולם מציע כושלים בכך שאינם לוקחים בחשבון את המרכיב האנושי בסכסוך.
למרות ההרג של אלפי אזרחים, והפיכתם של רבים הרבה יותר לפליטים, נדמה שהתגובה של ההנהגה העולמית מונחית בעיקר על-פי התלות החזקה בגז הרוסי כמקור אנרגיה. אפילו כאשר התלות הזו הופחתה, מדינות פנו למקורות אנרגיה מזהמים כגון תחנות כוח פחמיות. עובדה זו היא טרגית במיוחד בהקשר של איומי משבר האקלים. בשוק האנרגיה כיום, הרבה יותר זול לייצר אנרגיה ממקורות מתחדשים מאשר להשקיע במקורות שאינם כאלה. זול יותר להציל את כדור הארץ מאשר להרוס אותו עם דלקים פוסיליים. עם זאת, המלחמה הזו הוכיחה לכולנו שאין בנמצא תוכנית רצינית להילחם במשבר האקלים. התגובה ההולמת הייתה צריכה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לצמצם באופן גלובלי את תעשיית הדלקים המאובנים המיושנת ממילא – לטובת פתרונות אנרגיה מתחדשת.
בנוסף לכך, המשבר באוקראינה המחיש שוב את החשיבות של שיתוף-פעולה בינלאומי בנושאי אקלים, בכדי להפחית את ההשפעות הגלובליות של סכסוכים אזוריים-מקומיים. מיקומו הגאוגרפי הייחודי של מכון הערבה (50 ק"מ מאילת, עקבה וטאבה, וטיסה קצרה מערב הסעודית ואירופה), ו-25 שנות ניסיונו בשיתוף פעולה אזורי, מעמיד אותו בעמדה ייחודית להפוך בעתיד למוקד חשוב בנושא של שינוי אקלים אזורי. בימים אלו אנחנו מקימים מרכז מחקר חדש שיוקדש לשינוי אקלים, שיספק מידע וייעוץ למוסדות אקדמיים ובעלי עניין פוליטיים.
במכון הערבה אנחנו פועלים הלכה למעשה כדי ליישם את עקרונות הקיימות כבר היום. הקמפוס החדש שלנו, שנמצא בשלבי תכנון מתקדמים, ייבנה בתקן LEED Gold. הקמפוס יתפקד כמעבדה שחיים בתוכה (Living lab) ויכלול מערכות של פאנלים סולריים, מערכות לטיפול במי השפכים, וכן גן ירק בשיטות גידול אקוופוניות והידרופוניות. הסטודנטים שיתגוררו בקמפוס החדש יתפעלו וילמדו את השיטות והטכנולוגיות הללו, על מנת ליישם מודלים דומים בקהילות שלהם.
כשאני משקיף על העולם שלנו בימים אלו, אני לא יכול שלא לחוש פחד. אולם הפחד הזה יכול להיות מתורגם להתרגשות מההזדמנויות שישנן. אנחנו חיים בתקופה ייחודית בהקשר של שינויי האקלים באזור, ובעולם. אנחנו יודעים שמדינה אחת לבדה, עשירה ומוכנה ככל שתיהיה, אינה יכולה להתמודד לבדה עם כל ההשלכות של המשבר; שיתוף פעולה הוא הכרחי. עם המחשבה על המרכז החדש לשינוי אקלים והצעדים שעשינו ועודנו עושים בתחום הדיפלומטיה הסביבתית-יישומית, אני מתמלא תקווה, לעתיד שיש בו יותר אמון ושיתוף פעולה אזורי.
ד"ר טארק אבו חאמד
מנכ"ל