כמדי שנה, סמסטר סתיו בתוכנית האקדמית של מכון הערבה נפתח כבר במהלך חודש ספטמבר, בכדי להתאים ללוח הזמנים האקדמי של הסטודנטים הבינלאומיים שלנו. השנה, סמסטר סתיו תשפ"ד נפתח בתחילת ספטמבר, כחודש לפני שפרצה המלחמה. לפיכך, בשונה מיתר המוסדות האקדמיים בישראל, כשפרצה מתקפת החמאס הרצחנית של ה-7 באוקטובר – הסטודנטים שלנו היו כבר בעיצומו של הסמסטר, בתנופה של לימודים ועשייה. מאז, הלימודים במכון הערבה ממשיכים להתקיים: סטודנטים ישראלים, פלסטינים ובינלאומיים, ממשיכים לחיות וללמוד יחד בקמפוס שלנו במכון הערבה.
לאחר ההלם הראשוני מהאירועים המחרידים של השבת השחורה, והמלחמה שפרצה בעקבותיה, התגבשה ההבנה אצל צוות הקמפוס והסגל האקדמי, תוך הידברות מעמיקה עם קהילת הסטודנטים והמתמחים, שהסמסטר יימשך, למרות כל האתגרים הכרוכים בכך. יתר על כן, האפשרות להמשיך ללמוד, ולקיים שגרה פחות-או-יותר 'רגילה' של לימודים וקורסים אקדמיים, מעניקה הזדמנות למסגרת תומכת שמאפשרת לשמור על תחושה של שפיות בתוך תקופה כל-כך קשה. יחד עם זאת, היה ברור שאירועי התקופה ואי-הוודאות מחייבים את הצוות לגישה סובלנית ורגישה, של הקשבה והכלה. הצוות שומר על קשר קבוע ויומיומי עם הסטודנטים והמתמחים, כדי לשמור על רווחתם, ולעקוב אחר "מצב הרוח" בקמפוס; על-פי הצרכים שעולים מקהילת הקמפוס, הצוות מוכן לערוך שינויים במסגרת הלימודים שהפכה לגמישה ו"רכה" יותר.
המנהלת האקדמית של התוכנית, ד"ר ג'סיקה שקרמן, מסבירה:
"נפגשנו עם הסגל כדי להבין איך אפשר לקיים תוכנית לימודים שתהיה הולמת ומתאימה לנסיבות הקיימות. החלטנו לשלב יותר יציאה לטבע ומחקר בשטח במהלך השיעורים, ולהפחית במשימות אקדמיות בשבועות הראשונים של המלחמה. חלק מהסטודנטים הבינלאומיים נאלצו לעזוב את הקמפוס עקב דרישות של האוניברסיטאות שמהם הם הגיעו, או בשל סיבות אישיות, והם לומדים כעת מרחוק. לכן יצרנו גם תוכנית למידה מרחוק ואנו מציעים הקלטות של השיעורים, ועבור אלו שאינם יכולים להשתתף פיזית בשיעורים, בנינו חומרי הוראה משלימים."
"בעוד שזה אתגר עצום ללמד על שיתוף פעולה סביבתי חוצה-גבולות בשעה שמלחמה מתרחשת מסביבנו, יש לי הרגשה שהתלמידים צמאים להמשיך ללמוד ולהחזיק בתקווה לעתיד טוב יותר", מוסיף ד"ר דוד לרר, מרצה בקורס לגיאופוליטיקה של משאבים גלובליים.
ד"ר מירי לביא-נאמן, שמלמדת קורס באקולוגיה פוליטית, משתפת:
"הוראה היא חוויה מוזרה כרגע. אנחנו ישראלים, פלסטינים וסטודנטים בינלאומיים שממשיכים להתקבץ יחד כדי ללמוד ולקיים דיונים, עם תודעה פתוחה ורגישה. עם ראש באמת פתוח, להפתעתי הרבה. אי אפשר לתכנן הרבה קדימה , מכיוון שאני אף פעם לא יודעת איזו טרגדיה תתרחש רגע לפני שהשיעור מתחיל. אי אפשר גם פשוט לדבר על תיאוריה לא רלוונטית, ואני בוודאי גם לא רוצה. אז אנחנו לוקחים הכל בעדינות, צעד אחר צעד, מתעדכנים קודם כל איך הם.ן מרגישים.ות, איך אני מרגישה. אנחנו מנסים לבנות שפה מתוך התיאוריות שאנו דנים בהן כדי לנסות ולתפוס חלק מהתחושות שאנו חווים. בזהירות וברגישות. והדבר שברור לכולנו הוא שהנוכחות שלנו כאן יחד מביאה איתה רגשות ועמדות מורכבות ומנוגדות – שמי שנמצא בעולם, רחוק מכאן, שטוף באינפורמציה מבוססת מדיה ובתיאוריה ביקורתית נוקשה שמשטחת את הדברים – לא יכול להבין. המיקרוקוסמוס הקטן שלנו מלמד אותי הרבה. אנו מחזיקים במצודה קטנה בה אנו מגינים על אנושיותנו."